• אקוטופ

מזיקים תברואתיים

מזיקים תברואיים – מזיקים, הם בעלי חיים העלולים להעביר לאדם מחלות, ולגרום מטרד ונזק לרכוש ופגיעה במזון, על פי פקודת בריאות העם, 1940 האחראי לטיפול במפגעי המזיקים הוא בעל השטח שבתחומו נמצאים המזיקים.

סוגי מזיקים הנפוצים בארצנו הם: מקקים, ג'וקים, תיקנים, פרעושים, קרציות, עשים, זנב

זיפיים, פסוקים, עכברים וחולדות, יתושים, זבובים, צרעות.

במקרה שנתקלם באחד או יותר מהמזיקים הנ"ל פנו לצוות היועצים של :

אקוטופ › פתרונות הדברה ותברואה.

מרכז למידה על סוגי המזיקים

סוגי המזיקים הנפוצים בישראל הם :

תיקנים / ג'וקים הם חרקים פחוסים בעלי מבנה גוף גדול יחסית, בעלי בטן וגב רחבים וצידי גוף צרים. התיקנים הם אוכלי כל, הפעילים בעיקר בלילה. במשך היום הם מסתתרים בדרך כלל במקומות חשוכים, ומסוגלים, הודות למבנה גופם השטוח לנצל למטרה זו להיכנס כמעט לכל מקום.

נזק לאדם, לרכוש ומזון

התיקנים אוכלים ממזונות האדם ומפרישים צואה על המזון. כרסום ספרים, מסמכים, טפסים

וחפצים אורגניים. התיקנים הנכנסים לבתים דרך מערכות הביוב, עלולים להעביר באופן

מכני, דרך גופם ורגליהם מחלות וזיהומים.

מיני התיקנים הנפוצים בישראל הם:

א. תיקן האמריקאי - צבעו חום אדמדם, אורך הגוף של הבוגרים מגיע עד 4.5 ס"מ. מוצאו של מין זה הוא כנראה באפריקה, ומשם הוא נפוץ לכל העולם. הוא חובב לחות וטמפרטורות גבוהות, ומצוי במערכות הביוב, במחסני מזון בערמות ופחי אשפה, במאפיות, במטבחים. התיקנים ממין זה חיים ומתרבים גם בבתים וגם במערכות הביוב.

ב. תיקן גרמני - צבעו חום בהיר, אורכו מגיע ל-1.5 ס"מ, והוא ניכר בשני פסי אורך כהים ומקבילים על הלוחית הגבית של החזה הקדמי. לזכר ולנקבה כנפיים, אולם הם עפים לעתים רחוקות. מין זה מתרבה וחי במשך כל השנה בבתים. שם הוא נוטה להתקבץ מתחת לשולחנות, בין ארונות, בסדקים וכד'. לבתים בלתי נגועים הוא מגיע בדרך כלל עם מזון או חפצים נגועים. מין זה מטריד בעיקר בעצם נוכחותו הבלתי רצויה, ובמידה פחותה בשל הנזק שהוא עלול לגרום באמצעות זיהום אוכל וכלי אוכל בהפרשות. סוג זה של תיקנים עמיד כיום לחלק מחומרי ההדברה.

ג. תיקן הפסים החום - צבעו חום בהיר ואורכו כ-1.5 ס"מ. מוצאו של המין מאפריקה שם הוא נמצא בטבע. הוא התפשט לאזורים ממוזגים שם הוא נמצא רק בבתים. בבתים הוא נמצא ומתרבה בעיקר בתוך מגרות, ארונות, מתחת לתמונות, בספריות.

ד. התיקן המזרחי - קטן מהתיקן האמריקאי עד 2.5 ס"מ וכהה, צבעו חום כהה עד שחור. גם הזכרים וגם הנקבות אינם יכולים לעוף. המין נפוץ בכל העולם, ובארץ הוא נמצא בעיקר באזורים הפנימיים ופחות במישור החוף. בשנים האחרונות אינו נפוץ כמו המינים האחרים. באזורים חמים הוא יכול להתרבות בחוץ בעיקר סביב ערמות אשפה. הוא נכנס לבתים שם הוא מחפש בעיקר מקומות אפלים ומוגנים בהם ניתן למצוא מים ומזון.

הנחיות להדברת תיקנים ,מקקים, ג'וקים

בחודשי הקיץ צצים להם התיקנים (מקקים) בהמוניהם מהסיבה שבסביבות חודש מאי, כשהטמפרטורות והלחות מתחילות לעלות מתחיל תהליך הרבייה והנקבות מתחילות מטילות שקי הביצים (דמוי תיק) בניגוד לחורף בו הופך הדור הבא מביצה ועד בגרות בתהליך של חודש, בחודשי הקיץ התהליך הרבה יותר מקוצר – פחות משבועיים.

טיפול יעיל ועקבי במטרדי תיקנים מחייב פעולות איתור, יעוץ וניהול תברואה, מניעה והדברה. במצב של נגיעות גבוהה רצוי לארגן ביצוע פעולה מקיפה בכל המשרד/מבנה/נכס בית הדירות כולל מחסנים, מרתפים ומבנים לאיסוף אשפה הנמצאים בבניינים. במקרים של נגיעות בשטחים הציבוריים, בדרך כלל של התיקן האמריקאי - בנקודות הביקורת העירוניות של מערכות ביוב, רצוי מאוד להדביר בו-זמנית ובתיאום גם מבנים שבאזור הנגוע ומתקנים לאיסוף אשפה ותשתיות הביוב.

לייעוץ ושירות אקוטופ פתרונות הדברה ותברואה : 03-524-56-65





א. תהליך האיתור – תיקנים, מקקים, ג'וקים חיים, בוגרים וצעירים, נחשפים בעיקר לאחר הדלקת אור פתאומית בשעות החשיכה, או לאחר חשיפה פתאומית של מקומות מסתור אופייניים, פתיחת תשתיות הביוב. הסימנים למוקדי נגיעות הם: מציאותם של תיקנים מתים, נשלים, תיקי ביצים, סימני כרסום, שאריות כרסום וריח מבחיל אופייני. התיקנים הבוגרים והצעירים דומים בצורתם, ומנצלים אותם בתי גידול. לפיכך, פעולות המניעה וההדברה הנדרשות זהות לגבי כל הדרגות חיים. על המדביר לאתר נגיעות תיקנים בשטחים ציבוריים באמצעות פתיחת כל נקודות הביקורת של מערכת הביוב ברחבי הנכס/המבנה/הבניין, ולבדוק הימצאות תיקנים או מציאותם של הסימנים הנ"ל באזורים היבשים ועל המכסים של נקודות הביקורת שבמערכת הביוב. יש לסמן ולרשום באופן מסודר את המקומות הנגועים ולערוך מעקב תקופתי לאחר כל טיפול.

ב. פעולות מניעה לצמצום אוכלוסיית התיקנים, ג'וקים, מקקים והם :

  • סתימת סדקים ופתחים למניעת מקומות מסתור ומחיה מתאימים לתיקנים.

  • ניקוי ותחזוקה שוטפת של בורות ביוב, תשתיות ביוב ותעלות ביוב.

  • ניהול, פיקוח, בקרה בתחום התברואה בנכס/מבנה/בניין.

  • פינוי אריזות, קופסאות ו


קרטונים.

  • הדרכה, חינוך של דיירים, עובדים בתחום התברואה.

ג. הנחיות כלליות להדברת תיקנים:

יש להשתמש בתכשירי הדברה המיועדים להדברת תיקנים וחרקים זוחלים אחרים על פי הכיתוב על התווית. יש להשים לב : שתיקי הביצים של התיקן האמריקאי ותיקן הפסים החום עמידים ביותר לחומרי ההדברה השונים. משך הזמן שעובר מההטלה ועד בקיעת הזחלים הצעירים בתיקן האמריקאי, יכול להגיע עד שלושה חודשים. לכן בהדברת מינים אלה יש לבדוק האם יש התחדשות של הנגיעות, ולחזור על פעולת ההדברה לפי הצורך. פעולות ההדברה נעשות בעיקר על משטחים ולתוך הסדקים והחריצים, בורות ותשתיות ביוב, חדרי זבל, המהווים מקומות מסתור ומחיה אפשריים של התיקנים, מקקים, ג'וקים.

פועלת הדברת התיקנים, מקקים, ג'וקים שונה במקרה של מבני מגורים משטח ציבורי ומתבצעת באופן הבא :

1. פעולות הדברה בתוך מבנה מגורים/בית

הדברה במצבים של נגיעות נמוכה יכולה להתבצע באמצעות מלכודות דבק ו/או ריסוס או איבוק בתכשירי הדברה המאושרים לשימוש בתוך בתים. החדרת התכשירים לתוך הסדקים והחריצים במידה וקיימים, תייעל את פעולת ההדברה ותשיג תוצאות אפקטיביות.

במצבים של נגיעות גבוהה יש לבצע הדברה מקיפה ולשלב פעולות הדברה יעילות להתמודדות עם נגיעות מזיקים קשה. מומלץ להשתמש בחומרי הדברה בעלי רעילות סביבתית נמוכה ופעילות שראייתית גבוהה וארוכת טווח, כיוון שתיקי הביצים


עמידים מאוד לחומרי הדברה והתפתחות הביצים והבקיעה יכולות להמשך כשלושה חודשים בתיקן האמריקאי. תכשירי הדברה מיקרוקפסולריים מתאימים לטיפול במקומות בהם יש קושי בפינוי אנשים, בזכות תכשיר כזה אפשר לרסס מבנה/נכס/בניין מבלי לרוקן אותו מדייריו ועובדיו. ההדברה יכולה להיעשות באמצעות איבוק, ריסוס, הנחת פיתיון, או שילוב של שיטות אלה. יש להקפיד על אופן ביצוע פעולת ההדברה ולהחדיר תכשירים לעומק מקומות המחיה והמסתור של התיקנים. במקרים של נגיעות בתיקן האמריקאי יש לבצע פעולות הדברה בכל הפתחים, היציאות ונקודות הביקורת של מערכת הביוב הביתית. במערכת חשמל כולל במכשירים אלקטרונים ניתן להשתמש רק באבקות לאחר ניתוק הזרם. ריסוס צריך להיעשות בלחץ חזק כדי לאפשר חדירת החומר לסדקים. יש להקפיד על הרחקת מזון וכלי אוכל או לכסותם היטב. לאחר ההדברה יש לסגור את מקומות הטיפול ולחזור ולהשתמש בהם רק לאחר אוורור והתייבשות השטחים המרוססים. יש להקפיד לרחוץ בסבון משטחי מזון כגון שולחנות וכו' אשר באו במגע עם חומרי ההדברה. כמו כן יש לעקוב אחר הופעת תיקנים, ולהדביר פעם נוספת בהתאם להתחדשות הנגיעות וגידול אוכלוסיית המזיקים.

2. פעולות הדברה בשטחים ציבוריים

  • פעולות הדברה בשטחים הציבוריים נדרשות בדרך כלל רק במקרים של נגיעות בתיקן האמריקאי. רצוי מאוד לשלב את הפעולות במערכות הציבוריות בטיפול במערכות הפרטיות בבתים ובחצרות. כיוון שמערכות אלה


קשורות, הדברה במערכת הביוב המרכזית בלבד עלולה לגרור בריחה המונית של התיקנים לתוך הבתים, ולאחר ההדברה התיקנים עלולים לחדור מחדש מהבתים ולאכלס במהירות את מערכות הביוב המרכזיות.

  • פעולות הדברה שכונתיות ועירוניות יבוצעו בכל הפתחים, היציאות ונקודות הביקורת של מערכת הביוב שהתגלתה בהם נגיעות. חומרי הדברה (אבקות או תרסיסים) יפוזרו על הדפנות והמכסים של נקודות הביקורת. יש לנהל רישום מסודר של כל פעולות ההדברה. במקומות יבשים ניתן להשתמש בחומרי הדברה בפורמולציה מי


קרוקפסולרית, המאפשרת שחרור איטי של חומרי הדברה. כשלושה חודשים לאחר ביצוע פעולות ההדברה יש לבצע ניטור ולבצע פעולת הד


ברה חוזרת – אם התגלתה נ


גיעות.

לייעוץ ושירות אקוטופ


פתרונות הדברה ותברואה : 03-524-56-65


זבוב הבית

זבוב הבית הוא ללא ספק החרק המוכר ביותר לאדם והמטריד ביותר. הוא שייך לסדרת הזבובאים (דו-כנפיים). סימן ההיכר ה


מובהק של הסדרה, זוג אחד של כנפים ממברניות מחוברות לפרק החזה השני ומשמשות לתעופה. הזבוב הבוגר בדרך כלל בגודל 6-7 מ"מ, לאורך החזה 4 פסים כהים, בקצה החדק יש כריות בשרניות מלאות צינורות המשמשות לקליטת מזון נוזלי. ברגליו כריות הדבקה המאפשרות לו לעמוד על משטחים חלקים. הזבובאים מתפתחים בדרך הגלגול המלא: ביצה, רימה (זחל), גולם והבוגר. התפתחות הדרגות הצעירות, קשורה במים. חלק מהמינים מתפתחים בתוך מים, אחרים במצע שרטיבותו גבוהה מאד.

בין כל המינים הללו זבוב הבית הוא למעשה המין המטריד והבעיתי ביותר לאדם. למין הזה כושר רביה עצום, הוא מסוגל להעמיד תוך תקופה קצרה אוכלוסיות אימתניות בכל אזור שבו מתקיימים תנאים מתאימים וכאלה מצויים כמעט בכל פינה ברחבי תבל. זבוב הבית חודר לבתים, 95% וגם יותר מהחרקים הנלכדים במשכנות האדם הם זבובי הבית. הפרטים הרבים באזורים נגועים מציקים לאדם ולחי, גורמים לעצבנות רבה, לחוסר ריכוז וירידה דרסטית ביכולת העבודה או בכל עיסוק אחר. זבוב הבית הוא גם המעביר הבולט של גורמי מחלות מעיים לאדם ממקורות מזוהמים. הירידה הבלתי נסבלת באיכות החיים מחייבת פעולות בקרה (מניעה והדברה) ללא הפסקה.

זבובי הבית נמצאים בכל מקום בו קיימים בני אדם. הם נוחתים לסירוגין על צואה ועל מוצרי מזון המיועדים לאדם, ולכן עלולים להעביר מחלות מעיים. הזבובים מפריעים לשמור על רמת היגיינה סבירה במטבחים, מפעלים, ומסעדות, ועלולים לפגוע גם בתיירות. זבובי בית מתרבים בתוך חומר אורגני לח במצב של ריקבון ו/או תסיסה, כמו זבל בעלי חיים בלתי מעובד ופירות וירקות מרקיבים. הטיפול היעיל במפגעי זבובים הוא טיפול מניעתי, כאשר לזמן יש חשיבות עליונה בהצלחת הטיפול, ולעיתים חלון ההזדמנויות למניעת התפתחות זבובים בוגרים ומציקים מהרימות הוא בן שבוע אחד בלבד. מניעת מפגעי זבוב הבית מתבססת על איתור מוקדי הדגירה באמצעות ניטור לנוכחות רימות, וטיפול בהם. זבובי הבית נמצאים בכל מקום בו קיימים בני אדם. הם נוחתים לסירוגין על צואה ועל מוצרי מזון המיועדים לאדם, ולכן עלולים להעביר מחלות מעיים. הזבובים מפריעים לשמור על רמת היגיינה סבירה במטבחים, מפעלים, ומסעדות, ועלולים לפגוע גם בתיירות. זבובי בית מתרבים בתוך חומר אורגני לח במצב של ריקבון ו/או תסיסה, כמו זבל בעלי חיים בלתי מעובד ופירות וירקות מרקיבים. הטיפול היעיל במפגעי זבובים הוא טיפול מניעתי, כאשר לזמן יש חשיבות עליונה בהצלחת הטיפול, ולעיתים חלון ההזדמנויות למניעת התפתחות זבובים בוגרים ומציקים מהרימות הוא בן שבוע אחד בלבד. מניעת מפגעי זבוב הבית מתבססת על איתור מוקדי הדגירה באמצעות ניטור לנוכחות רימות, וטיפול בהם.


הנחיות לקהל הרחב

יש להציב מכלים וכלי קיבול בעלי מכסה ולמנוע גלישת אשפה החוצה. באזורים חמים יש להקפיד על פינוי האשפה פעמיים בשבוע לפחות. בעת ריקון המכלים יש להסיר את המשקעים שהצטברו בתחתית המכלים או לרססם בחומר קוטל זבובים. בקרבת המכלים רצוי להציב מלכודות פיתיון לזבובים בוגרים.

התגוננות בזמן מפגע: התקנת רשתות על חלונות, תליית וילונות העשויים מרצועות פלסטיק או מחרוזים הנוגעים זה בזה ומונעים מעבר זבובים. שימוש בכילות להגנה על מיטות תינוקות ומבוגרים כאחת, כיסוי מזון והחזקתו במכלים סגורים

קטילה: אפשר לקטול זבובים שנכנסו לבתים בעזרת מלכודות חשמליות ומלכודות דבק. כמו כן ניתן להשתמש בפיתיונות ובתכשירי הדברה מאושרים המיועדים לקטילת זבובים בוגרים בתוך הבית ורק על פי הכתוב בתווית.

הנחיות למדבירים בהדברת זבוב הבית

איתור המקורות וניטור הרימות

יש לנטר, למפות ולתעד את מקורות הדגירה הפוטנציאלים להתפתחות רימות ו/או גלמים.

תדירות הניטור תיקבע בהתאם לתנאי הטמפרטורה, כך שיתאפשר לגלות את הרימות ולהשמידן לפני שיגיחו הבוגרים.

בדיקה של גיחת זבובים בוגרים מדגימות זבל שנאספו בשדה היא שיטה יעילה לבדוק את הצלחת פעולת הדברה בתכשירים המונעים את התפתחות הבוגר אך אינם קוטלים את הרימות.

חיסול, סילוק והפחתת מוקדי התפתחות פוטנציאלים

אתרים לאיסוף פסולת: יש להעביר את כל האשפה לאתרי פסולת מסודרים.

שירותי שדה: כאשר חייבים להשתמש בשירותים כאלה, יש לכסות את ההפרשות בסיד או בשכבה עבה של עפר.

בריכות שיקוע: יש למנוע הצטברות בוצה או צופת בבריכות. את הבוצה יש לפנות בהתאם להנחיות של אגף מים ונחלים במשרד להגנת הסביבה.

טיפול בזבובים בוגרים

הפעולות להפחתת הזבובים הבוגרים הן פעולות משלימות בלבד, ויעילות רק במצבים שבהם המפגע נמוך.

מחוץ לבית

לכידה במלכודות רשת עם פיתיון ללא רעל

לכידה במלכודות דבק עם פיתיון ללא רעל

הדברה כימית

ריסוס מקומות המנוחה בתכשירים שראייתיים. ניתן להשתמש בתכשירי הדברה מאושרים המיועדים לקטילת זבובים בוגרים מחוץ הבית ורק על פי הכתוב בתווית פיזור פיתיונות רעילים. יש להגביל מאוד את השימוש בתחנות רעל, ולוודא שאין גישה לילדים או לבעלי חיים אחרים.

ערפול - בשיטה זו מפזרים בחלל טיפות קטנות של חומר הדברה (מקבוצת הפירתרואידים), שנדבקות לזבובים בזמן תעופתם.

לייעוץ ושירות אקוטופ › פתרונות הדברה ותברואה : 03-524-56-65

האקריות כוללות את הקרציות והקרציונים (ticks,mites)

הקרציות שייכים לסדרת האקריות במחלקת העכבישים. לכל המינים במחלקת פרוקי הרגל הזו ארבעה זוגות של גפיים, לכולם שתי חטיבות גוף -ראש-חזה, בטן. בחלק המרכזי של הראש-חזה יש יחידת גוף הנקראת ראשיש בה נמצאים גפי הפה הנקראות "דוקרות-מוצצות".

הקרציות הן טפילים חיצונים הניזונים מדם הפונדקאי, יונקים, עופות וזוחלים.

רוב הקרציונים בגודל של 0.1 עד 0.3 מ"מ (לכן יש קושי לזהות)

רוב הקרציות בגודל של 3 עד 10 מ"מ. לקרציות 4 שלבים חיים : ביצה, זחל, נימפה, בוגר.

כל דרגות החיים של הקרציות מוצצות הדם מעבירות מחלות לאדם ולחיות משק הבית.

מחזור חיים אורך בין שישה חודשים למספר שנים.

יש שלוש משפחות קרציות עיקריות ונפוצות והם :

1. קרצייה קשה, קרצית הכלב (Rhipicephalus sanguineus)

קרצייה זו הנפוצה בארץ, נמצאות אצל פונדקאים כגון : כלבים, מכרסמים, בקר, חיות משק ובר. מעבריה לאדם את החיידק Rickettsia conori הגורם למחלת קדחת הכתמים/הבהרות, המתבטאת בחום גבוה 40 מעלות ותפרחת העור ואף חכשל מערכות ומוות.

מחזור החיים של הקרציות הקשות ארבע דרגות : ביצה, זחל, נימפה, ובוגר.

קיימת דו-פרצופיות מינית בין הזכר לנקבה, ניתן להבדיל ביניהם על פי הסקוטום שעל הגב, לנקבה מגן גב קטן, ולזכר מגן שמכסה את כל הגב. תהליך ההטלה נמשך כ-15 ימים, שנעשית על הקרקע במקומות לחים ומוצלים. הנקבה מטילה אלפי ביצים 1,500 עד 20,000, לאחר הטלה אחת היא מתה.

ניטור – מתבצע בעזרת מלכודת דבק שבמרכזה קרח יבש הפולט co2 או מלכודת דבק עם פרומון מין המושכת את הקרצייה למלכודת.

הדברה – נדרשת הדברה משולבת גם טיפול בחיות המחמד כנגד קרציות. ושימוש בחומרים כגון : טיפות, אמפולות, קולרים ותרסיסים.

בנוסף יש לבצע הדברה בבית/במבנה ובחצר, כולל שיחים וצמחייה, קירות יש לרסס עד גובה של שני מטרים, שטיחים יש לחזור על הריסוס במידת הצורך לאחר שבוע עד שבועיים.




2. קרצייה רכה, קרציית המערות (Ornithodoros Tholozani)


צבעה צהבהב עד חום בהיר, אורך בין 8 עד 9 מ"מ מנקבה רוויה בדם, בלתי אפשרי להבדיל בין הזכר לנקבה במבט. פתחי הנשימה נמצאים בצידי הגוף. הנקבה מטילה כ – 100 ביצים בתטולה אחת ומסוגלת להטיל כמות כוללת של 600 ביצים בכל חייה. זמן מחזור חיים מביצה לבוגר נמשך 7 עד 12 חודשים. קרצית המערות חיה בעיקר במערות, אבל עלולה גם להימצא בחורבות, באתרים ארכיאולוגים ,בבורות עתיקים, גומחות בקרקע, או במחילות בעלי חיים. הקרצייה מתחפרת בקרקע, או מסתתרת בסדקים. אתרים שבהם תמצא תנאים מיקרו-אקלימיים מתאימים, לחות גבוהה שבין 70% - 80% וטמפרטורה נמוכה יחסית של 20 מעלות צלסיוס.

מערות נגועות אפשר כנראה למצוא קרציות לאורך כל השנה, אך עיקר ההדבקות מתרחשות בחודשים מאי עד דצמבר, והשיא ביולי – אוגוסט. במקרים שאין פונדקאי, יכולה הקרצייה בכל דרגה להתחפר באדמה עד לעומק של מטר אחד ולשהות בצום מוחלט עד עשר שנים, עד כאשר מגיע פונדקאי והקרצייה מתעוררת על פי אותו המתקבלים באיבר החישה, המראה על עלייה בפחמן הדו-חמצני CO2 במערה או בשינוי בתנודות הקרקע.

קרציית המערות היא שמעבירה לאדם הנכנס לתחום מחיתה, את החיידק Borrelia Persica , הגורם למחלה קדחת המערות, או בשם נוסף קדחת חוזרת אנדמית.

הקדחת מתאפיינת לאחר שבוע מרגע נשיכת הקרצייה הנגועה, המחלה מתאפיינת בהתקפי חום.


ניטור נוכחות קרציית המערות

אפשרות א' : באמצעות מלכודות, מניחים בכניסה למערה מלכודת דבק שבמרכזה פיתיון כמו בעל חיים או קרח יבש שמושך את הקרציות.

אפשרות ב' : באמצעות בדיקת קרקע, לוקחים דגימת קרקע משולי המערה בעומק של 15 ס"מ, יש לקחת דגימת קרקע של דלי שלם, ולברור אותה בזהירות על-גבי נייר סינון לבן מחוץ למערה, במקום מואר היטב. אוספים את כל מיני הקרציות אל מיכל עם כהל 70% ושולחים לזיהוי סופי במעבדה.

ביצוע פעולת הדברה לקרציית המערות

פעולות הדברה יש לבצע במערות שבהן חלו בני אדם והן נגועות, או כאלה שהן חשודות כנגועות. אם לצרכי עבודה, של ארכיאולוגים, זואולוגים, גיאולוגים או מטעמים אחרים, מתוכננת שהות ארוכה במערות, יש לבצע ניטור לזיהוי אפשרי של נגיעות בקרציות. הניטור נעשה באמצעות קערות מושקעות בקרקע, אליהן מוזרם דו תחמוצת הפחמן, ממיכל של קרח יבש. כמו כל מוצצי הדם, גם הקרציות נמשכות לדו תחמוצת הפחמן. הן מגיעות לקערות ונופלות פנימה ואינן מסוגלות לטפס על הדפנות כדי לצאת. ההדברה באמצעות ריסוס עד הרטבה טובה, של הקרקע ודפנות המערה עד גובה של מטר. רצוי שימוש בתכשיר השארתי ביותר, המאושר ע"י משרד להגנת הסביבה. ההמלצה היא לבצע ריסוס, גם אם הניטור לא זיהה נגיעות. קימת אפשרות שבמערה שהו בעלי חיים, פרק זמן קצר טרם הניטור והקרציות שניזונו שבעות ולא תצאנה למלכודות הניטור. המלצה נוספת היא, אם העבודה במערות ממושכת, להפסיק את העבודה אחרי פרק זמן ולחזור על פעולות הניטור והריסוס. בסקר ובמחקר שערכה המעבדה לאנטומולוגיה על קרצית המערות עבדנו במערות ולכדנו קרציות.




3. קרציון הגרדת, סקבייס (sarcoptes scabiei)

קרציון הגרדת היא אקראית טפילית קטנה, אורכה 250 מיקרומטר, אינה נראית בעין בלתי מזוינת והיא ניתנת לזיהוי רק באמצעות מיקרוסקופ, הנקבות גדולות מהזכרים, חסרי עיניים, הקרציון משתמש בפה וברגליים שלו בכדי לחפור מחילות בתוך העור, הנקבה מטילה בממוצע 3 ביצים ליום, הטפילים גורמים לגרדת חריפה.


קרציון הגרדת מועברת על ידי:

יחסי מין.

מגע פיזי בין בני אדם.

מגע בבגדים, שטיחים, כלי מיטה, רהיטים מרופדים, מזרנים.

טיפול בקרציון הגרדת – אבחון המחלה נעשה על ידי רופא עור הבודק בדיקה מיקרוסקופית את פני

העור על ידי מכשיר לאבחון נגעים בעור.

הטיפול הרפואי מתמקד במריחת משחה ייעודית על העור בהמלצת רופא.




מכרסמים : חולדות, עכברים ועכברושים

המכרסמים נקראים כך, משום שיש להם שתי שיניים חותכות בלסת העליונה ושתיים בלסת התחתונה.

סדר הימים של המכרסמים כולל חיפוש מזון במחסני מזון, פחי הזבל, ערימות אשפה ושוטטות במערכת הביוב. כאשר הם חוזרים ומבקרים – הם מביאים בכפות רגליהם או על פרוותם שאריות של ביוב, החולדות והעכברים והחולדות צוברים במהלך חייהם ונושאים בגופם חיידקים פתוגניים, גורמי מחלות מכל הסוגים, ההפרשות השתן והצואה שלהם מחוללים מחלות נגיפיות כגון : טיפוס מורני, והנטאוירוס. בנוסף ע"י פרעוש החולדה הם עלולים להדביק את האדם בדבר.

למכרסמים: חושי ריח וטעם מאוד מפותחים ותכונה התנהגותית של ניקוי עצמי.

המכרסמים הנפוצים בישראל: חולדת חוף, חולדה מצויה ועכבר מצוי.




חולדת החוף נקראת גם חולדה נורבגית, מבנה הגוף גס ומסורבל, במרבית המקרים היא תהיה בעלת גב חום -אפור גחון בהיר יותר. זנב קצר מהגוף, אוזניים קטנות, אף פחוס והעיניים קטנות. אזור תפוצה בארץ, באזור החוף וביישובי אדם בלבד. מקום גידול הצאצאים בקרקע, במחילות ואזורי מחסה על פני הקרקע. חולדת החוץ נחשבת אוכל כל מזון (אומניבורית) חי וצומח וטורפת. מחפשת בעיקר חלבונים ותוקפת גם חיות גדולות ממנה. מערכות הביוב בערים משמשות את חולדות החוף מעבר ממקום למקום וכאזור מחיה וקינון.

חולדת מצויה קראת גם חולדת העליות מבנה מאורך ודק. צבע הגב חום כהה עד שחור והגחון בצבע אפור עד שחור. זנב ארוך יותר מהגוף והראש, אוזניים גדולות ואף מחודד. העיניים של החולדה המצויה גדולות. אזור תפוצה : יישוביים, מחנות צבא, יערות, חופי הכינרת, ובאזורים חמים וגבוהים.

הקינון של החלודה המצויה יהיה בדרך כלל במקומות גבוהים, על עצים, גגות, ובצמחים מטפסים.

המזון המועדף הוא : צמחים, פירות ולפעמים גם טורפת חיות אחרות.

עכבר מצוי מבנה גוף קטן ודק, אף מחודד, צבעו בדרך כלל אפור וגחון בהיר. האוזניים של העכבר גדולות ביחס לגופו. אזור תפוצה : בכל בארץ נודד בין שדות למבנים. קינון במקומות מחבוא, חללים ומחילות בקרקע. ניזון בעיקר מזרעים וטורף חסרי חוליות.

פרעושים הפרעושים הם חרקים קטנים מוצצי דם. כל הפרעושים חסרי כנפיים באופן משני. כל הפרעושים הבוגרים טפילים, מוצצים דם של יונקים וגורמים למטרדי עקיצות ועלולים להעביר מחלות לאדם ולבעלי חיים. נוכחותם קשורה בנוכחות בעלי חיים, המשמשים להם כפונדקאים, בעיקר כלבים, חתולים, חולדות ועופות.

בישראל ידועים כ – 40 מיני פרעושים. רבים מהם אינם ייחודיים למין אחד של פונדקאי, חלקם מגלים העדפה למין זה או אחר.

הכרת מחזור החיים של הפרעוש הכרחית לצורך הדברתו. הפרעוש הוא חרק המתפתח בגלגול מלא. שלבי הביצה, הזחל והגולם חיים ומתפתחים בקרקע, בבתים, בין סיבי השטיחים וכד'. לכן יש לבצע בו זמנית, גם פעולות להדברת הפרעושים על גבי הפונדקאים וגם פעולות מניעה והדברה במקומות ההתפתחות של הדרגות הצעירות.

התזונה היחידה של פרעושים בוגרים, זכרים ונקבות, היא דם של פונדקאים בעלי טמפרטורת גוף קבועה - עופות ויונקים. תוך כדי מציצת הדם הפרעוש מפריש לתוך גוף הפונדקאי רוק המכיל חומרים נוגדי קרישה. רוק זה עלול להכיל בחלק מהמינים גורמי מחלה.

מידע חשוב על פרעושים :

פרעוש בוגר יכול לחיות שנה עד שנתיים, ולחיות עד 6 חודשים ללא תזונה מפונדקאי.

הנקבה תטיל ביצים תוך יומיים לאחר העקיצה.

הנקבה יכולה להטיל עד 20 ביצים בתטולה אחת, ולרוב לא יותר מ 500 כל חייה.

הביצה של הפרעוש אליפטית, בצבע לבן – צהבהב, הביצים מוטלות על הפונדקאי ונופלות על הקרקע. יש מינים שהנקבה יורדת לקרקע להטיל ביצים וחוזרת לפונדקאי.

הזחל בצבע לבן עד צהבהב, לזחל ראש, 13 פרקים ו – 2 ווים בקצה האחורי של הגוף. הם חסרי רגליים. הזחלים חסרי עיניים ונמנעים מאור. נמצאים בעיקר בסדקים, בתוך מצע של החיה או מתחת לפסולת. לזחלים קוטיקולה דקה מאוד. רגישים מאוד לתנאי יובש, גורם מגביל תפוצה בארץ. הזחל פעיל, ניזון מחומרים אורגניים שנמצאים בקן ובסביבתו.

הגולם עטוף בקור משיי שטווה הזחל בדרגה השלישית, הקורים דביקים ומתכסים בחול ואבק, דבר המקשה לזהות. גלמים יגיחו אחרי 4 עד 7 ימים. הבוגר יכול להישאר רדום בגולם ולהתעורר כתוצאה ממגוון גירויים חום גוף מפונדקאי שנכנס לשטח בו הם רדומים, תנודות בקרקע, פחמן דו חמצני.




פרעוש החתול (Ctenocephalides felis) - הפרעוש הנטפל לאדם ולחיות משק החי. בטבע הוא טפיל על חולדות, חתולי בר, תנים, נמיות, צבועים, וארנבות. זהו מין הפרעוש הנפוץ ביותר על גבי כלבים וחתולים, בבתים ובחצרות. מין זה גורם את רוב מטרדי עקיצות הפרעושים. בתנאים מסוימים עלול פרעוש החתול להעביר את החיידק הגורם לטיפוס מוריני. בעלי חיים וילדים שבולעים את הפרעושים הבוגרים יכולים להידבק בתולעי סרט.

פרעוש הדבר (Xenopsylla cheopis) - למרות שאינו המין האחראי לרוב המטרדים הנגרמים מעקיצות הפרעושים, חשיבותו רבה, בהיותו וקטור למחלת הדבר ולטיפוס מוריני. תפוצתו כלל עולמית וחופפת את תפוצת הפונדקאי העיקרי שלו - החולדה הנורווגית. אוכלוסיות פרעוש הדבר מגיעות לשיא בחדשי הקיץ. באוקטובר חלה ירידה ניכרת בשכיחותו ובחורף הוא נעשה נדיר למדי. פרעוש הדבר שכיח בארץ על חולדות אך נדיר על מכרסמי בר.

פרעוש האדם (Pullex irritans) – נפוץ במערות, בטבע נפוץ פרעוש זה על יונקים גדולים שוכני מערות כמו דרבנים, גיריות, תנים, שועלים ונמיות. פרעוש האדם עלול להופיע באזורים בהם מתקרבות חיות בר לסביבת האדם, כגון משקים כפריים וחוות.

הפרעושים כמזיקים, הפרעושים פוגעים גם באדם בצורות הבאות :

עקיצה, עקיצות הפרעושים עלולות לגרד ימים אחדים ולגרום בעיקר בכלבים דלקת עור אלרגית המתבטאת בגרדת קשה, התקרחות והתעבות העור.

חוסר דם (אנמיה) בבעלי חיים - עלולה להתפתח בעקבות נגיעות מסיבית של פרעושים, שבמקרים קיצוניים בעיקר אצל גורים או בעלי חיים מבוגרים או חולים עלולה להסתיים במוות.

העברת טפילים - תולעת הסרט (שרשור) Caninum Dipylidium החיה במעי כלבים וחתולים ולעתים נדירות גם במעי האדם, מועברת לאחר בליעת פרעוש נגוע. הפרעושים הם פונדקאי ביניים הכרחי (וקטור אובליגטורי) לתולעת והם הכרחיים להעברתה. זחל הפרעוש נדבק לאחר בליעת ביצי התולעת המצויות בצואת החיה הנגועה.

העברת מחלות זיהומיות - פרעוש עוקץ ומוצץ את דמם של כמה פונדקאים מאותו מין או ממינים שונים במשך ימי חייו, ולכן הוא גורם חשוב בהעברת מחלות זיהומיות. עם הדם נמצצים גם גורמי מחלה כחיידקים, נגיפים וטפילי דם ובעקיצה הבאה הם מועברים לפונדקאי הבא.

הנחיות לקהל הרחב

טיפול יעיל בבעיית פרעושים חייב לכלול:

הדברת הפרעושים בסביבה;

הדברת הפרעושים על גבי הפונדקאים (כלבים, חתולים וחולדות);

טיפול שוטף למניעת הידבקות חוזרת של הפונדקאים.


הדברת פרעושים

הדברת פרעושים יעילה חייבת להתבצע תוך טיפול משולב בבעלי החיים הפונדקאים ובסביבה. הפונדקאים הנפוצים בבתים - חולדות, כלבים וחתולים, מסתובבים במקומות שונים, נפגשים עם בעלי חיים אחרים וקולטים מהם פרעושים חדשים. בעלי חיים משוטטים שאינם בני בית ממש, כגון חתולי רחוב וכלבים משוטטים, עלולים גם הם לגרום למפגעי פרעושים חמורים בחצרות הבתים. כשמתאפשר הדבר יש להעדיף שיטות הדברה שאינן כוללות שימוש בתכשיר הדברה כימיים. כאשר נדרש שימוש בתכשירי הדברה כימיים יש להקפיד להשתמש אך ורק בחומרים מאושרים ובהתאם להוראות שעל גבי התווית. אם יש צורך לבצע טיפולים חוזרים, יש להקפיד על שימוש לסירוגין בחומרים הפעילים כדי למנוע התפתחות עמידות.

הדברה בבתי מגורים

שאיבת מקומות המרבץ של חיות המחמד, הסדקים וכל מקום מסתור אחר, בעזרת שואב אבק רב עוצמה. שאיבה, ניעור וחשיפה לשמש של השטיחים, הספות, הכורסאות, המזרונים, וכד'. רצוי להשתמש בשקיות אגירת אבק חד פעמיות ולרססן בחומר הדברה לקטילת הפרעושים והזחלים שישאבו לתוכה. לאחר סיום פעולות השאיבה יש להקפיד לסגור את השקית ולסלק אותה מייד למקום רחוק ממקום המפגע.

ריסוס הרצפה, השטיחים והריפודים למיניהם בתכשירים בעלי רעילות נמוכה ליונקים, בשילוב עם חומרים מווסתי גלגול.


הדברה במבנים אחרים

איבוק או ריסוס (בפורמולציה רגילה או מיקרוקפסולרית) בתכשירים המאושרים לשימוש נגד פרעושים. רצוי לשלב או להוסיף ריסוס בתכשיר המכיל אחד ממווסתי הגידול (מג"ח IGR) המאושרים לשימוש נגד פרעושים בתוך מבנים. תכשירים אלה מונעים את השלמת הגלגול ולכן את הופעת הבוגרים, ויכולים להדביר ביצים או זחלי פרעושים שנמלטו מהטיפול הראשון.

הדברה בשטחים פתוחים

את הטיפול יש לכוון לאותם אזורים בהם קיימת סבירות גבוהה להמצאות דרגות הפרעושים הצעירות בקרקע.

יש למנוע, עד כמה שאפשר, כניסת כלבים וחתולים משוטטים לחצר.

גירוף, איסוף והרחקת שכבת הקרקע העליונה באזורים בהם קיימת סבירות גבוהה להמצאות דרגות הפרעושים הצעירות.

במידת האפשר אפשר לנסות למנוע התפתחות דרגות הפרעושים הצעירות באמצעות הרטבת יתר של האזורים המועדים להתפתחותם.

שימוש בתכשירי הדברה המאושרים לשימוש נגד פרעושים בשטח פתוח. באזורים שאינם מושקים אפשר להשתמש בנוסחה אבקתית, באזורים אחרים יש להשתמש בנוסחות המיועדות לריסוס עד הרטבה. במקומות מרוצפים ויבשים אפשר להשתמש בנוסחות מיקרוקפסולריות. בסביבה לחה ניתן לפזר תכשיר המכיל אחד ממווסתי הגלגול (IGR) המאושרים לשימוש בשטח פתוח נגד פרעושים.

הכולל:

קשירה ומניעת שוטטות של כל בעלי החיים באזור, עד לחלוף הנגיעות.

מניעת כניסה של בעלי חיים מאזורים אחרים.

טיפול סביבתי באזורים שבעלי החיים נמצאים בהם, בפרט לאחר הגבלת הניידות שלהם, ובכל האזורים הנוספים אשר אליהם הגיעו בעלי החיים ואשר בהם קיימת סבירות גבוהה להתפתחות הדרגות הצעירות - מקומות מרבץ והתכנסות בעלי חיים בהם קיימת לחות גבוהה וחומר אורגני בקרקע.

באזורים בהם מצויות חולדות נורווגיות, וכאשר זוהתה או יש חשש לקיום נגיעות של החולדות בפרעוש הדבר, יש לטפל בהדברה בו זמנית של החולדות ושל הפרעושים. יש לאבק את פתחי המחילות ואת נתיבי התנועה של החולדות (הנמצאים בדרך כלל לאורך הקירות) בתכשירי הדברה אבקתיים היעילים נגד פרעושים והמאושרים לשימוש.

טיפול בבעלי חיים

בעלים של חיות מחמד או וטרינרים מוסמכים יכולים לטפל בחיות המחמד באמצעות תכשירים שאישר השירות הווטרינרי.

בדיקה קבועה של חיות המחמד לגילוי מוקדם של הדבקה, מאפשרת טיפול מיידי בבעלי החיים לפני התרבות והתבססות אוכלוסיית פרעושים גדולה.

תספורת ושמירה על פרווה קצרה בחיות שנהוג לספרן, יעזרו לגילוי מוקדם של הדבקה ולטיפול יעיל.

שימוש בקולרים דוחי פרעושים יכול לעזור במניעת הדבקה.

השמדת הפרעושים הקיימים על בעלי החיים יכולה להיעשות באמצעות ריסוס, איבוק, טפטוף, חפיפה או הטבלה, בתכשירים שאישרו השירותים הווטרינריים למטרות אלה. קיימים למעלה מ- 50 תכשירים מאושרים כאלה המכילים, בנפרד או בשילוב, פירתרואידים (טבעיים ו/או סינתטיים), סינרגיסטים, זרחנים אורגנים ומווסתי גידול (IGR).


צרעות צרעות מהוות מטרד קשה לאדם עקב עקיצתן המסוכנת, ובמקרים של רגישות מיוחדת אף קיימת סכנת חיים. הצרעות הן חרקים חברתיים.

המסוכנים מקבוצה זו הינם הצרעה המזרחית (דבור) והצרעה הגרמנית הגדולים בהרבה מדבורה, בעונת היובש נמשכים למזון עסיסי פירות וירקות ולשלוליות מים אך גם לשאריות בשר טרי. החל מאמצע הקיץ גוברת הסכנה כאשר הם מתחילים לקנן לרוב בקרקע ולהגיח בכמויות הולכות וגדלות, ניתן להתגבר עליהם ע"י התזה בתרסיס דבק ובפגיעה ישירה. נעקצים אשר ידוע על רגישותם לארס זה חייבים בטיפול רפואי מהיר. לעיתים מופיעות גם צרעות אחרות לרוב מאורכות, צהבהבות אשר מקננות בשיחים או בקרקע או דבורי דבש מכוורות סמוכות, גם לגביהן אשר לנהוג בצורה דומה.

ביצוע הדברה של צרעות : הדברת צרעות צריכה להיות לאחר איתור הקן, כאשר מאתרים את הקן מתחילים לטפל בו. הצרעות אינן פעילות בלילה ולכן עדיף לבצע הדברה זו בשעות הערב המאוחרות, כמו כן קיימת סכנה ממשית בעת ההדברה כאשר הצרעות עשויות לתקוף את כל מי שנמצא בסביבה ולכן כאשר המדביר הורס את הקן ומבצע הדברה יש להתרחק ולהישאר במקום מוגן. במידה והקן לא אותר, אך עדיין צרעות בתדירות גבוהה לביתכם, ניתן להשתמש במלכודות המכילות רעל, כאשר הצרעות לוקחות את המזון המורעל אל הקן שלהם ושם הרעל יעשה את העבודה וישמיד את הקן.

סדר הנחיות למדבירים לביצוע פועלת ההדברה כנגד הצרעות הם :

השמדת מלכות - המועד: אפריל עד מאי. הביצוע: בעזרת תרסיסי דבק או מחבטים. אפשר גם להשתמש בתרסיסים המכילים קוטלי חרקים. מחייב איתור מוקדי משיכה של מלכות במקומות כמו מקורות מים, מצבורי אשפה, צמחייה.

חיסול קינים - המועד: מחודש יולי ועד תחילת הגשמים. רצוי להקדים פעולה זאת כי באוגוסט מתחילים להיווצר תאים גדולים להתפתחות מלכות לשנה הבאה. חיסול קן בחדשים אוגוסט-אוקטובר מונע לא רק נגיעות של אותה שנה אלא גם של השנה שלאחר מכן.

השמדת קיני הצרעה הגרמנית והצרעה המזרחית בשדה: השמדת קינים קלה יחסית לביצוע, אך איתור הקינים בעייתי. מתחילים במקום שנפגע מהצרעות וממנו יש ללכת בכיוון התעופה, שהוא בדרך כלל שטחי בור בסביבה. איתור הקינים וסימונם ייעשה ביום והשמדתם תתבצע בשעות הערב והחשיכה, כאשר הצרעות לא פעילות מחוץ לקן. אם אין אפשרות לחזור בערב או בלילה לקן ניתן לבצע את הפעולה ביום אך בזהירות יתר. יש להשתמש רק בתכשירים מאושרים ובהתאם לכתוב בתווית התכשיר.

השמדת קינים של צרעת הפלך: רק במקרה של צרעה זאת אפשר להשתמש בתרסיס דבק. קיני צרעת הפלך בדרך כלל גלויים, כלומר קיימת גישה קלה לחלה ולתאים. ריסוס ישיר על חלקי הקן באמצעות כיסוי בדבק פותר את הבעיה. הצרעות המרוססות מאבדות כושר תעופתן עקב הידבקות כנפיהן. זמן קצר אחר הריסוס ניתן לאסוף את הקן ולחסל את הדרגות הצעירות על ידי הכנסת הקן למיכל מים.

השמדת קינים בבתי מגורים או מבנים ציבוריים: תתבצע תוך נקיטה באמצעי זהירות מרביים. כיוון שישנם בני אדם שרגישים מאוד לעקיצות של צרעות. יש להשתמש רק בתכשירים מאושרים ובהתאם לכתוב בתווית התכשיר.

מלכודות - שיטה זאת מיועדת ללכידת צרעות עמלות תוך שימוש בפיתיון מתאים ללא רעל. קיימים סוגים שונים של מלכודות, אך המשותף לרובן הוא קונוס רשת המאפשר כניסת הצרעות ומונע יציאתן. שיטה זאת מתאימה לאזור מגורים, לגני ילדים ומקומות תעסוקה, את המלכודות יש להכין מראש, ורצוי להציבן היכן שלבעלי חיים וילדים אין גישה. מספר המלכודות הרצוי ייקבע בהתאם לרמת האוכלוסייה של הצרעות ולגודל האתר המותקף. לכידת עמלות יעילה להורדת אוכלוסיית הצרעות אך לא לחיסולן המלא של המשפחות. הצבת המלכודות תתבצע במקומות שבהן מבקרות הצרעות וחייבים לדאוג לטריות הפיתיון ולהחלפתו. הפיתיון: סוג הפיתיון ייקבע בהתאם לחומרי המזון המושכים באזור המותקף. תוספת של 3% גליצרין לפיתיון בשרי יכול לשמור על כושר המשיכה עד ל- 4-5 ימים. רצוי ולהשתמש ביותר מסוג פיתיון אחד בשרי ופחמימני. שימוש בפיתיון פחמימני מחייב רשת המאפשרת יציאת דבורים. הצרעות השוהות בכלוב במשך יממה מתות מאליהן. במקרה הצורך ניתן להכניס את המלכודות לחבית מים למשך רבע שעה. פיתיון בשרי מורעל - בשיטה זאת אין צורך באיתור הקן. הצרעות העמלות מעבירות את המזון המורעל אל הקן, וכך ייקטלו מן הרעל גם הפרטים בקן: רימות, עמלות, מלכה וגם העמלות המביאות את המזון. שיטה זאת מותרת לבעלי היתר הדברה או לבעלי אישור מיוחד בלבד. יש להשתמש רק בתכשירים מאושרים ובהתאם לכתוב בתווית התכשיר.


נובר המזח חיפושית ממין פולש לארץ ישראל משנה 2012, חיפושית המזיקה למוצרי עץ, המזיק מופץ בעולם באמצעות הובלת עצים. זחליו נוברים בעצים ויוצרים חורים וכך פוגעים במוצרי עץ.

לנובר המזח ארבעה שלבי התפתחות: ביצה, זחל, גולם ובוגר. הביצים הן בצבע לבן ואורכן הוא כ-2 מ"מ, אורכם של הזחלים הוא עד 3 ס"מ וקוטר ראשם הוא עד 0.44 ס"מ, אורכם של הגלמים הוא עד 1.3 ס"מ. גודלם של הפרטים הבוגרים הוא עד כ-1.5 ס"מ, צבעם חום-כתום והם בעלי פס שחור בקצה הכנפיים.

הפרטים הבוגרים חיים זמן קצר יחסית (10-2 ימים) ובזמן זה הם מזדווגים ומטילים ביצים. הביצים מוטלות בסדקי עץ. נקבה בוגרת יכולה להטיל עד 100 ביצים בתטולה. כשבוע ממועד ההטלה בוקעים הזחלים מהביצים וזוחלים לאורך העץ תוך חיפוש מקום רך לנבור בו. הזחלים נוברים לעומק של כ-1 ס"מ ולאחר מכן הם נוברים עשרות סנטימטרים לאורך העץ. הטלה עשויה להתרחש גם כאשר העץ עטוף בעטיפת פלסטיק דקה, שכן לנוברים הבוגרים יש חדירות גבוהה. כאשר הזחל מגיע לגודל מתאים, הוא מתגלם סמוך לדופן העץ ולאחר מכן מגיח הבוגר באביב. משך זמן ההתפתחות תלוי בסביבה, אך בדרך כלל נמשך כשנה.

ביצוע פעולות הדברה לנובר המזח

הדברה של הבוגרים נדרשת כאשר קיים חשש שהם עלולים להתרבות ולהטיל ביצים בעץ או כאשר ישנה כמות עצומה של חיפושיות ממין זה והן מהוות מטרד.

הדברה של זחלים בעץ צריכה להיעשות לפי מידת הנזק ושווי העץ הנגוע. במקרים קלים ניתן לבצע הדברה מקומית על ידי הזרקה לעץ, במקרים קשים יותר מברישים חומצה בורית ואילו במקרים קשים עוד יותר יש לבצע איוד.


טרמיטים הם חרקים חברתיים החיים בקינים. טרמיטים עלולים לפגוע במבנים וברכוש, בשל נטייתם לכרסם רהיטים ומשקופים מעץ ואף חוטי חשמל וטלפון. ובישראל חיים באופן קבוע כ-8-10 מינים אשר שייכים ל-4 משפחות: טרמיטאים, טרמיטי עץ, טרמיטי עץ לח (קרקע) וטרמיטי קציר. תפוצה מקומית ואזורית: מפגעי טרמיטים בישראל ידועים בעיקר בנגב, ערבה, בקעה, במספר ישובים לאורך מישור החוף ובפנים הארץ.

איזה נזק גורמים הטרמיטים לאדם ולרכוש?

רוב מיני הטרמיטים ניזונים בעיקר מעץ מת, יבש או לח, המכיל תאית, ולכן עלולים לגרום נזק גם לעצים מעובדים ולפגוע בחלקי בית וברהיטים העשויים עץ יבש כגון משקופים, דלתות, ארונות כיסאות.

כבלי חשמל וטלפון, המונחים על הקרקע או בקירות, עלולים אף הם להינזק כתוצאה מכרסום חורים במעטפת הכבל.

בזמן הקצר של מעוף הכלולות, שבו בוגרים רבים מקינים שונים יצאים בבת אחת לתעופה באוויר, עלולות להגיע כמויות רבות של טרמיטים מעופפים למבנים.

כיצד מגיעים הטרמיטים לסביבת למבנה מגורים?

בוגרים במעוף כלולות חודרים לחלל הבית, וכאשר הם מצליחים להגיע לבית גידול מתאים כגון :

סדק בעץ לטרמיטי עץ או מרווח בין רצפות המאפשר גישה לקרקע לטרמיטי קרקע הם מקימים בו קן.

פועלים יוצרים תעלה מקן שנמצא בשטח הציבורי, בחצר או מקן שנמצא מתחת למבנה מגורים

עד לאחד מהחדרים ומשם מתפשטים בכל הדירות.

יש פעמים שהטרמיטים מגיעים יחד עם אדמה נגועה שהובאה לשיפוץ, למילוי בגינה ועוד...




תהליך הדברת קן טרמיטים

קן טרמיטים מוסתר בדרך כלל באדמה או בעץ ולכן יש קושי לאתר אותו. כל אבחון של מפגע טרמיטים חייב להיעשות על ידי איש מקצוע המומחה לנושא וכל טיפול בתכשירי הדברה חייב להתבצע על ידי מדביר בעל היתר הדברה מהמשרד להגנת הסביבה. המדביר מחויב להשתמש בחומרי הדברה מאושרים ולפעול לפי ההנחיות. תהליך הדברת קן טרמיטים מתחיל באיתור קפדני של תפוצת הטרמיטים במבנה, ניתן לעשות זאת על ידי איתור תעלות הבוץ שיוצרים טרמיטי הקרקע, באמצעות הנחת פיתיונות בתוך ומחוץ לבית ו/או על ידי איתור הנזקים בבית. לאחר שהבעיה אופיינה במלואה, על המדביר להכין תוכנית הדברה.


שיטות להדברת קן טרמיטים

השיטה הנפוצה להדברת טרמיטי קרקע היא יצירת מחסום כימי רעיל בין המקום המשוער של הקינים לבין מיקום הרכוש הפגוע. לצורך כך, מחדירים חומר הדברה אל מתחת לריצוף מחייב קדיחת חורים ברצפות להחדרת חומר ההדברה, לאורך הקירות החיצוניים של מבנה המגורים. תכשירי ההדברה הקיימים היום מתפרקים מהר יחסית לכן נדרש לחדש את הטיפול לאחר פרק זמן ע"פ הוראת המדביר. חידוש הטיפול מתבצע בהתאם למידת חזרתם של הטרמיטים, מתחילים לראות תעלות בוץ והשאיפה למגר את המפגע לפני שמתחיל להיגרם נזק.

שיטה נוספת היא הנחת פיתיונות רעילים בנקודות סביב הבית, כדי שהפועלות יעבירו את הרעל לקן ויקטלו בעזרתו את שאר הפרטים החיים בקן. בשיטה זו מניחים פיתיונות במקומות שונים בתוך ומחוץ לבית ולאחר שמתחילה אכילת הפיתיונות מחליפים אותן בפיתיונות רעילים. כמות החומר הרעיל בפיתיונות הוא נמוך והפיתיונות מונחים במקומות נסתרים באופן שלא ניתן לגעת בהם. שיטה זו מחייבת ניסיון, מעקב ואחזקה שוטפים – דבר המייקר מאוד את הטיפול.

קשה לאתר מבעוד מועד טרמיטי עץ הפוגעים במשקופים ולהדבירם כשהבעיה רק מתחילה, ולכן לעיתים קרובות נדרש להחליף את המשקופים. אפשר לנסות ליישם תכשירי הדברה אל תוך העץ.

רהיטי עץ הנגועים בטרמיטי עץ שאותם אפשר להוציא אל מחוץ לבית מועברים לעסק של המדביר ושם עוברים איוד, הדברה בגז הנעשית באופן בטיחותי במכולה מיוחדת לאיוד.

ישנו טיפול מקדים לפני בניית בית, בניית בית באזור נגוע בטרמיטים מצריכה טיפול מקדים בקרקע ו/או בבניין למניעת חדירת טרמיטים מהקרקע למבנה.

פשפשים משפחת הפשפשאים כוללים את פשפש המיטה ופשפשים פנדוריים. חלקם בעלי כושר תעופה חלקם בעלי כנפיים מנוונות או חסרות. לכל הפשפשים חדק מציצה, המקופל בצד הגחוני בזמן מנוחה ומחושים. לפשפשים זוג עיניים מורכבות ולרוב עיניות, גפי פה דוקרות מוצצות וחדק, לחדק יש נדן מרזבי שהינה שפה תחתונה, השפה העליונה מכסה מעט את החדק, בתוך הנדן 4 דוקרנים, שהם 2 לסתות עליונות ו – 2 לסתות תחתונות.

דקירתם יכולה להיות כואבת, הדוקרנים יוצרים שני צינורות אורך, אחד למציצת נוזל הזנה והשני להחדרת רוק. הרוק מכיל אנזימי עיכול בנוסף לחומר מונע קרישה.

פשפש המיטה

פשפש המיטה הוא טפיל חיצוני של בעלי חיים כגון: תרנגולות, עכברים, חולדות, עטלפים ויונקים אחרים, כולל האדם. הפשפשים ניזונים מדם ומעדיפים לשהות בקבוצות על מצע מחוספס. עקיצת הפשפש עלולה לגרום לגירוי מקומי חזק.

מאפיינים, התנהגות ותזונה

אורך הבוגר 5 עד 6 מ"מ, צבעו חום אדום, צבע הנימפות בהיר יותר, מין גוון צהבהב. לאחר

ההתנשלות והפיכה לבוגרת יכולה הנקבה להזדווג לאחר ארוחת דם, ההטלה תהיה כ – 3 ימים מרגע

בגרותה, בקיעת הביצים כ – 6 ימים לאחר שהוטלו. סך הכל 5 דרגות נימפה, כל דרגה נמשכת כ – 4

עד 6 ימים. במהלך חייה מטילה הנקבה כ – 300 ביצים.

* נִימְפָה : הוא השלב הצעיר בהתפתחותם של חרקים בעלי גלגול חסר, השלב המגשר בין שלב הביצה

לשלב הבוגר. שלב הנימפה מאופיין בדמיון רב, יחסית, לבוגר. פרט לכנפיים שאינן מפותחות בדרך

כלל, ולאברי הרבייה שטרם הבשילו.

· פשפשים בוגרים (זכרים ונקבות) ניזונים מדם, לרוב בשעות הלילה המאוחרות. במקרה של מחסור במזון, מסוגלים הפשפשים לשרוד ללא תזונה במשך שבועות עד חודשים.

· מקומות המסתור שבהם נמצא את הפשפשים הם : סדקים, שטיחים, מזרנים, שקעי חשמל וחורים בקירות, מאחורי חפצים, ספרים, קופסאות, בדים ורהיטי עץ.

· הפשפש מעדיף מקומות חשוכים ואפלוליים, בשעות האור הם מסתתרים קרוב למקום לינת האדם, הרוב יימצאו בחדרי שינה.

· ההתקדמות בהליכה של עד 1.3 מטר/דקה ללא קפיצה.

· מחזור החיים חודש עד חודש וחצי.

· כל פשפשי המיטה, זכרים ונקבות, בוגרים ונימפות ניזונים מדם, רוב האכילה מתרחשת בלילה.

· ניזונים מדם אדם, מיני עופות ועטלפים.

· העקיצה ונזק לאדם : הפרעה לשינה, נזק פסיכולוגי, נזק כספי לבתי מלון ובתי עסק.

· הפשפשים נמשכים אל הפונדקאי בעיקר לפי חום גוף ו co2.




נקודות לזיהוי פשפש המיטה

עקיצות בזמן שינה, מספר עקיצות בין 2 ל – 4, מאוחר בלילה.

העקיצות מתגלות לאחר ההתעוררות מהשינה.

כתמי דם על מזרנים, סדינים ובגדים.

סימני עקיצות בחלקי הגוף החשופים.


כנגד הפשפשים יש לבצע הדברה משולבת של מספר שיטות והם :

1. ניטור מוקדם באזור הנגוע.

2. לבצע שאיבה חזקה.

3. סתימת סדקים.

4. חימום מהיר בעזרת חום תעשייתי 45ͦ למשך 3 שעות.

5. יישום פעולות הדברה עם תכשירים כימיים.

6. עטיפת מזרונים.

7. לשמור על ניקיון וסדר.

8. להרחיק מיטות מהקיר.

פשפשים פנדוריים

ברחשים מטרידים אלה הם ככל הנראה פשפשים צמחוניים ממשפחת הפנדוריים. מדובר בפשפשים מאורכים קטנים, באורך כ - 3 מ"מ, הניזונים ממיצי צמחים באמצעות חדק ארוך, דק וחד בקצה. ייתכן מצב שבו מספר גדול מאוד של פשפשים רעבים וצמאים שלא מוצאים צמחים זמינים ינסו לדקור כל דבר, כולל בני אדם. כלומר, כשהפשפשים הרעבים המחפשים מקור תזונה נוחתים על גוף האדם הם ינסו לדקור אותו.

מהם ברחשים ? השם "ברחשים" ניתן למגוון גדול של מיני חרקים מקבוצות שונות, שהמשותף להם הוא היותם קטנים, מעופפים ומטרידים. חלק מהברחשים מזיקים יותר וחלקם מזיקים פחות לאדם ו/או לבעלי חיים. לכן, חשוב להבדיל בין המפגעים השונים שכלל הברחשים גורמים והם :

דוקרים בעלי חיים ובני אדם.

חלקם מעבירים מחלות וחלק לא.

מטרידים וגורמים לאי נוחות.

מופיעים בקבוצות ובכמויות עצומות.

איך מדבירים ברחשים (פשפשים פנדוריים) ?

פשפשים אלה נמצאים בשטחים נרחבים באופן זמני. לפיכך, כעיקרון, אין כל היגיון ליישם פעולות הדברה נרחבות כנגד חרק שאוכלוסייתו תצטמצם באופן משמעותי ובאופן טבעי גם ללא כל הדברה.

· אם יש בני אדם במבנה יש לבצע הדברה באמצעים מכניים, בעזרת שואב (תעשייתי).

· במקרים בהם כמות גדולה של חרקים מסוג זה מתמקמת בתוך מבנה וממשיכה לשרוד למשך יותר מיום אחד, יש לשקול ביצוע הדברת "חרקים מעופפים" במבנה ללא בני אדם.


תהלוכן האורן משתייך לתת-משפחת התהלוכנים שבסדרת הפרפראים הוא נפוץ בכל ארצות אגן הים התיכון על מינים שונים של עצי אורן. בארץ קיימים שלושה מינים : תהלוכן האורן, תהלוכן האלה, תהלוכן האוג/האלון. הבוגרים פעילי לילה, גפי פה מנוונות. הזחל שעיר בעל שערות ארוכות ושערות זעירות צורבות. מגע עם השערות הזעירות שצורבות גורמים לדלקת בעור, בעיניים ובמערכת הנשימה. הזחלים מתלהקים ונעים בטור עורפי בתהלוכה.

התפתחות תהלוכן האורן במחזור חיים שנמשך לרוב שנה ומאפייניו הם :

בוגרים - העשים הבוגרים מגיחים בסוף אוגוסט תחילת ספטמבר. הם פעילים בלילה וחיים ימים ספורים. זחלים - הזחלים בוקעים כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת ל- 15 מעלות צלסיוס. מיד לאחר בקיעתם הזחלים הצעירים מתקהלים ומתחילים לטוות מקלעת דלילה של קורים, שבתוכה הם מתרכזים בשעות שבהן אין הם אוכלים. פעילות הזחלים כגון אכילה וטוויה, נפסקת רק כאשר טמפרטורת הלילה יורדת מתחת למעלה אחת. כאשר הזחלים יוצאים מהקן כדי לאכול הם צועדים בטור ארוך הנע בעקבות הזחל הראשון, כשראש כל זחל נוגע בקצה הבטן של קודמו. בראשית האביב מגיעים הזחלים לגמר ההתפתחות ועוזבים את העץ בתהלוכה מסודרת, כשהזחל המוביל החודר ראשון לאדמה הוא תמיד נקבה. עומק חדירתם לאדמה הוא בדרך כלל 10-15 ס"מ. הזחלים מתגלמים בתוך האדמה. בתוך עור הגולם חלה התפתחות של העש הבוגר. הזחלים ניזונים ממחטי עצי האורן.

לתהלוכן האורן מספר אויבים טבעיים בארץ. ביניהם מיני צרעות טפילות המתפתחות בביצי התהלוכן, ציפורים שונות טורפות את הזחלים ופטריית קרקע שתוקפת את הגלמים. יעילות האויבים הטבעיים בהדברת התהלוכן היא מוגבלת.

הגלמים של תהלוכן האורן מתגלמים בתוך הקרקע.



הדרכים להתמודדות עם מפגעי תהלוכן האורן

באזורים בהם קיימת וידועה נגיעות של התהלוכן, יש למפות את כל חורשות האורן ועצי האורן הבודדים בתחום הרשות והשטחים הפרטיים. ולקבוע מדיניות טיפול.

הקרן הקיימת לישראל מרססת מהאוויר את עצי האורן הנמצאים בחניונים ובחורשות מחוץ לישובים במטרה לקטול את הזחלים הצעירים.

ריסוס עצי אורן מהקרקע - מותר לרסס רק בתכשירים שאושרו למטרה זו. היישום מיועד לקטילת זחלים ולכן מתבצע בחודשים נובמבר עד פברואר.

קיצוץ קינים - הורדה פיסית של הקינים מהעצים והשמדתם בחודשים ינואר עד מרץ.

הזרקה לגזע - יישום המתבצע בחודשים נובמבר עד ינואר ומטרתו להשמיד את הזחלים הצעירים הניזונים מעלי העץ לפני הופעת השערות הצורבות.

ביצוע פעולות חינוך והסברה במטרה להזהיר ילדים מפני מגע עם זחלי התהלוכן.

במקומות רגישים כמו גני ילדים ניתן להחליף את עצי האורן.

סוגי בהדברה לתהלוכן האורן

הצלחת הטיפול ומניעת המפגע מותנית באיתור הנגיעות במועד וסיום הפעולה כל עוד הזחלים צעירים, לפני הופעת השערות הצורבות בתחילת הדרגה השלישית. יש לבצע מעקב אחר ההצלחה של פעולות ההדברה ולבצע טיפולים מתקנים ומשלימים במידת הצורך.

איסוף גלילי הטלה (תטולות) - שיטה מעשית ביחס לעצים קטנים מסוף אוקטובר ובמהלך חודש נובמבר. מסירים את המחטים שנושאות את גלילי התטולות, אוספים את גלילי הביצים, מרכזים בצלחת פתוחה ומניחים בצל במרחק של לפחות 20 מטר מעצי האורן הקרובים. בצורה כזו מונעים מהזחלים שיבקעו להגיע לעצי האורן, אולם מאפשרים לצרעות הטפיליות להגיח ולהשלים את מחזור החיים שלהן.

קיצוץ ענפים נושאי קינים - בחודשים ינואר עד מרץ יש להוריד בזהירות ענפים שעליהם קינים בעזרת מזמרה הנישאת על מוט ארוך.. אם הקן נמצא על ענף צמרתי מוביל אין לקצץ את הענף, אלא לרסס את הקן והענפים הסמוכים. את הקינים שהורדו יש להשמיד עוד באותו היום.. אין לבצע הסרת קינים ביום חם ויבש או כאשר נושבת רוח חזקה. בימים מעוננים הזחלים יכולים להיות מחוץ לקן גם בשעות היום.

פעולות לאחר ירידת הזחלים לאדמה - אפשר להוריד את הקינים באופן מכאני, גם בזמן ולאחר ירידת הזחלים. גם במקרה של זחלים או קינים על פני הקרקע, אין להדביר אלא לתת לזחלים לחדור לקרקע. הדברה בשלב כזה גורמת לפיזור מוגבר של השערות הצורבות. את האזור הנגוע יש לכסות בקרקע ולהרטיב אותה לאחר מכן.


דובון הקיקיון

דובון הקיקיון ,הדובון הוא עש ממשפחת הדובוניים, הוא קיבל את שמו משיח הקיקיון עליו הוא נמצא.

מאפיינים, התפתחות ותפוצה :

פגיעה באדם - קיים חשש כי שערותיו של דובון הקיקיון גורמות לגירוי עור לאדם - נתון שדווח ומחייב זהירות. הזחלים עלולים להתגלם בבתים, ויוצרים גושים צימריים בפינת תיקרות, בחלונות וקירות הבתים. הזחלים שמתגלמים בבתים מגיעים לגודל כ-6 ס"מ לפחות, נראו על קירות מוצלים של בתים.

תפוצה – ידוע כנוטה להישאר על שיח הקיקיון, טבק השיח ופסיפלורה בזמן שהוא מתפתח בו. אך זחלים בדרגה השביעית נודדים גם לבתים בקרבת השיח ושם מתגלמים. דווח על הימצאותם בשיחים ממינים שונים גם כאלה שגודלו במשתלות. דובון הקיקיון נפוץ בשטח במרכז שפלת החוף שהם : בנחל איילון, בקרית אונו, באר יעקב, נחל שקמה ונחל גרר. בעולם נמצא באזור מצומצם במזרח הרחוק.

התפתחות: הבוגרות שאורכן כ-2.5 ס"מ מטילות ביציהן בעיקר על שיח הקיקיון, אך גם על צמחים אחרים, וזחלים בכמויות גדולות מאוד גדלים על השיח באביב ובקיץ. הזחלים עוברים שבע דרגות ומתפתחים במשך מספר שבועות.

הדברה

בדרך כלל אין צורך לבצע כל הדברה של פרפר זה, שכן הזחלים נמצאים בשדות בור, רחוקים מהאדם. לעיתים, כשיש שיחים נגועים בקרבת האדם, עלול להתרחש מצב בו חלק מהזחלים בדרגת ההתפתחות האחרונה יגיע גם לבתים.

אפשר לאסוף בזהירות את הזחלים, ללא מגע יד ישיר, לכלי או שקית ולזרוק לפח.

אפשר להשתמש באמצעי מכני לקבור את השיחים או הפרטים המתים באדמה כדי למנוע פיזור השערות.

אפשר לרסס באירוסול נגד חרקים זוחלים.

לא מומלץ למעוך את הזחל - הוא גורם לריח רע ומעיכתו עלולה לגרום לפיזור השערות.

מומלץ להתמקד בגילוי מוקדם של הזחלים על שיחי הקיקיון, ולהדביר אותם כשהם חיים עדיין בקבוצות על השיחים. הזחלים הגדולים מתקבצים בשעות החמות בתחתית הגזע, בקרקע או במקומות מוצלים בסמוך.

תכשירים המיועדים להדברת "חרקים זוחלים" עשויים להיות יעילים בהדברת חרק זה.


יונת סלע / הבית היונה מלווה בתרבויות רבות את האדם לאורך כל ההיסטוריה לחלקם כמאכל ולחלקם כסמל. בארץ ישראל ישנם שלושה מינים עיקריים והם : יונת הסלע, יונת הענק ויונת העצים.

היונים מקננות בקרבה למגורי אדם, ישנם גיוון רב במופעי היונים ובתכונות תורשתיות רבות דבר זה נובע מניסיון האדם לתרבת מינים שונים וסלקציה של מטפחי יונים לאורך ההיסטוריה.

מאפיינים והתפתחות היונה:

היונים הן מונוגמיות. יונה מטילה עד שתי ביצים בקן. זמן הדגירה על הביצים 17-19 ימים. הגוזלים מוכנים לתעופה לאחר 4-5 שבועות מבקיעתם מהביצה. יונים חיות כחמש שנים בטבע ויכולות לעוף מרחקים גדולים - עד 20 ק"מ ביום.

באזורים עירוניים היונים מקננות בתוך חללים מוצלים ופתוחים (מתחת לגגות, מחסנים).

נזקי יונים:

דרדרת, חיידק ש – 40% מהיונים נשאיות של החיידק. ההדבקה של בני האדם נעשית עם סביבתה המזוהמת, בני אדם שנבדקו מפתחים דלקת ריאות.

פארא טיפוס, נגרמת ע"י חיידקי סלמונלה אשר נוכח בביצי היונים, בלשלשת היונים. האדם נדבק ע"י מגע עם היונה, הביצים וסביבתה. כאשר האדם נבדק המחלה גורמת לשלשולים, התייבשות.

דלקת מוח נגיפית (זואנוזה), ניגיפים מקבוצת הארבור, מחלה שמופצת כ"י יונים בעזרת יתוש קולקס. מחלות אלו הן קטלניות ומסוכנות לבני אדם.

טפילים פנימיים וחיצוניים, טפילי יונים.

טיפל דם, מועבר ליונה ע"י זבוב היונה, זבוב היונה שניזון על דם היונה מעביר את הטיפל ליונה.

טיפל חיצוני מועבר על ידי זבובי היונה, הזבוב עוקץ את בני האדם כאשר בא במגע איתו, עקיצת הזבוב גורמת לאלרגיה קשה ונפיחות לזמן ארוך, קיימת גם סכנה בהעברת מחלות מהיונה לאדם.

לשלשלת היונים גורמת למפגע תברואתי וריח.

לשלשת היונים גורמת להרס תשתיות כגון : צנרת מים, גגות, סתימת ניזוקים בגגות ומרפסות.

הדברת יונים:

השיטה הטובה ביותר למניעת מפגעי יונים היא פגיעה ביכולת של היונה למצוא מחסה מתחת לגגות או בחללים פתוחים. שתי הדרכים הטובות ביותר לכך :

סגירת חללים, אם באיטום על ידי בטון ואם על ידי הנחת רשת, שתמנע כניסת יונים לחללים. יש לסגור את החללים רק לאחר שמוודאים שאין יונים בתוך החללים.

הנחת דוקרנים על המשטחים שתחת הגגות עליהם היונים נעמדות למנוחה.



פוסטים אחרונים

הצג הכול

צרו קשר

03-524-5665

office.ecotop@gmail.com

גלוסקין 22 | רחובות

האתר נבנה ע"י לין - Lin.co.il

© כל הזכויות שמורות לאקוטופ - פתרונות הדברה ותברואה.